ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
16590-08
25/03/2012
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
ד.ר.
|
הנתבע:
ד"ר גדי שי - מרפאת לובנדנט
|
| פסק-דין |
רקע
לפניי מונחת תביעתו של מר ד. ר. יליד 1983, (להלן: "
התובע") לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו מחמת טיפול רפואי בפה מיום 03.11.02 אשר קיבל מד"ר גדי שי - מרפאת לובנדנט (להלן: "
הנתבע").
לאחר שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט ולאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם הצעתי ביום 02.12.10 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (
מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 15.06.11 העידו ד"ר ברק מומחה רפואי מטעם התובע ופרופ' אסיף מומחה רפואי מטעם בית המשפט. ביום 31.01.12 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
טענות הצדדים
ב"כ התובע המלומדת טוענת כי עובר לאירוע התובע היה בריא בגופו ובנפשו, היה תלמיד ישיבה ועסק בחזנות בבית כנסת. התובע פנה לד"ר לוי לאחר שהחל בחודש נובמבר 2002 לסבול מכאב שיניים. ד"ר לוי הפנה את התובע לנתבע משסבר כי השן עברה טיפול שורש וצריך לחדש את הטיפול. לאחר שהתובע טופל אצל הנתבע מצבו החמיר. משלא הצליח התובע להיפגש עם הנתבע, פנה לקופת חולים ושם קיבל טיפול ולאחריו פנה לבית החולים בלינסון על מנת למצוא תרופה לנזק שנגרם לו אולם בבית החולים נענה על ידי הנוירולוגים שבדקו אותו כי המצב בלתי הפיך כתוצאה מטיפול השורש אשר קיבל והוא נותר עם 20% נכות צמיתה .
עוד טוענת ב"כ התובע כי בביקורו הראשון של התובע אצל הנתבע קיבל זריקה אנטיביוטית כנגד דלקת וכי לא ניתן היה לטפל בשן וחוזר חלילה גם בפגישתם השנייה ורק בפגישתם השלישית הזריק הנתבע חומר הרדמה על מנת לבצע טיפול שורש בשן. לאחר ששב התובע לביתו חש כי הרדימות לא חלפה. ב"כ התובע מפנה לגליון מרפאה מרכז רפואי רבין מיום 08.01.03 שם נכתב "בן 19 אחרי טיפול שורש... טרימיג'ינאל נוירולוגי", מכאן לומדת ב"כ התובע כי ישנו קשר בין טיפול השורש אשר עבר התובע לבין הפגיעה הנוירולוגית ממנה הוא סובל.
כמו כן טענה ב"כ התובע כי הנתבע ניסה להסתיר חלק מהחומר הרפואי הקשור בתובע. בדיון מיום 19.01.12 עמוד 78, נשאל הנתבע: "מדוע כשקיבלת מכתב ממני להמציא החומר הרפואי לא הגבת?" השיב: "לא זכרתי". על מנת לחדד את חשיבות הרישום והתיעוד הרפואי מפנה ב"כ התובע לע"א 9151/08 שניתן ביום 01.01.12 בבית המשפט העליון.
מדברי ד"ר ברק עולה כי הנתבע הזריק את חומר האלחוש בלחץ למיקום אנטומי שגוי וכי החומר פגע במעטפת העצב וגרמה לפגיעה נוירולוגית קשה וצמיתה והוא העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 20%.
ביום 26.04.09 כב' הש' שלמה פרידלנדר מינה את פרופ' אסיף דוד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפה והלסת. מחוות דעתו עולה כי התובע עבר טיפול שורש בשן 26 אצל ד"ר גדי שי בחודש נובמבר 2002, במהלך טיפול זה חלה פגיעה בעצב הטריג'ימינאלי (להלן- TN) ומאז הטיפול קיבל טיפול תרופתי ממושך אבל הדבר לא הועיל ולכן נכונה קביעת 20% נכות לתובע.
עוד טוענת ב"כ התובע כי הנתבע לא קיבל את הסכמת התובע לטיפול ולא הסביר מהן הסכנות בטיפול שכזה.
ב"כ הנתבע המלומד טוען כי לאחר שהתובע נבדק בבית החולים בלינסון במח' פה ולסת ובמח' הנוירולוגית עלה כי התובע סובל מ-TN וזה בא לידי ביטוי בפגיעה בשלושה ענפים של עצב הפנים ונזק זה לא יכול להיגרם כתוצאה מטיפול דנטאלי. עוד טוען ב"כ הנתבע כי אין טענה שטיפול השורש בעייתי אולם הבעיה נוצרה כתוצאה מזריקת האלחוש שיכולה להינתן גם לפני סתימה ולא רק בטיפול שורש. כמו כן התובע מגיע לנתבע שבוע לאחר הביקור הראשון אצלו ביום 10.11.02 לצורך גמר טיפול השורש ומעבר לרישום בתיק הרפואי הוא מקבל מכתב הפניה מהנתבע חזרה לד"ר לוי שבו הוא ממליץ לפנות לבדיקה נוירולוגית אודות הכאבים עליהם מתלונן. ביקור נוסף של התובע אצל הנתבע התקיים ביום 22.11.02 עקב תלונות התובע אולם ביום זה לא בוצע טיפול וביום 04.11.04 שב התובע אל הנתבע אך לא קיבל טיפול רפואי.
ב"כ הנתבע הודה כי מבחינת התיעוד הנוירולוגי מבית החולים בלינסון וקביעת מומחה בית המשפט עולה כי התובע סובל מבעיית TN אך קביעתו של פרופ' אסיף כי הפגיעה קרתה עקב טיפול דנטאלי אינה אלא הנחה מאחר ואינו נוירולוג ופגיעה בכל שלושת הענפים של עצב הפנים לא יכולה להיגרם מהזריקה הנדונה. חומר ההרדמה הוזרק במקום המתאים בצורה הנכונה והסיכון שיקרה נזק לא מגיע אפילו לפרומיל ובמצב שכזה אין הרופא מחויב להזהיר את המטופל. ב"כ הנתבע טוען לחלופין שהתובע כלל לא הוכיח נזקים כלשהם ואף לא הוגשו כל אישורים על כך שעבד כחזן.
דיון והכרעה
חוק זכויות החולה בסעיפים 13-14 קובע כך:
"13.
(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.
(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות -
(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;
(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;